<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין הרפואה</h1>
<h2>דף כג.</h2>
בפרק הרואה (ברכות נ"ד ב') אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות אלו הן יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא. מאי מברך אמר רב יהודה אמר רב ברוך גומל לחייבים טובות אמר אביי וצריך לאודויי קמי עשרה שנאמר וירוממוהו בקהל עם. אמר מר זוטרא והוא דאיכא בתרי מנייהו רבנן שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו. רב יהודה חלש על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי, והא בעי אודויי ושבוחי, דעני בתריהו אמן. ובעי למימר הך ברכה בשם ומלכות דקיי"ל כר' יוחנן דאמר (ברכות מ' ב') כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה. ואפילו ברכות של שבח שהן רשות כגון הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל והרואה הים הגדול וכיוצא בהן כולן טעונות שם ומלכות. ואע"ג דמתניתין קתני להו בלא שם ומלכות, הכי נמי קתני בהדייהו הטוב והמטיב ושהחיינו ואעפ"כ צריכות שם ומלכות. ובמסכת תענית (ט"ו א') תני במתניתין בשבע שהוא מוסיף בתעניות כולהו בלא שם ומלכות, והן טעונות כן. וכן רבות במשנה ובגמרא.
ועוד גרסינן בירושלמי התם בריש פרק הרואה [ה"א], הרואה בבל צריך לברך חמש ברכות וכו' ר' זעירא בר יהודה בשם רב אמר כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה. א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא ארוממך אלהי המלך. רב אמר צריך לומר אתה, ושמואל אמר צריך לומר אלהינו. ושיטה זו מוכחת בהדיא שכל הברכות האלו השנויות כאן בפרק הזה שהן ברכות השבח, עליהם נמי אמרו שהם צריכות שם ומלכות, אתה ואלהינו. ועוד מצאתי במדרש ר' תנחומא בפרשת פנחס הרואה בריות טובות ואילנות טובים אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו. אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים, נראה שכולן בהזכרת שם ומלכות נתקנו. ועוד הרי ברכה שניה של מגילה ונר חנוכה ברכות הנס (נ"א השבח) הן ומברך אותן בשם ומלכות, ואין בין הרואה נר חנוכה לרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו אלא שזו קבועה ביומה וזו תלויה במקום, וכולן נאמרו בגמרא (שבת כ"ג א', מגילה כ"א ב') בלא שם ומלכות, שעשה נסים ושהחיינו, ואעפ"כ טעונות שם ומלכות כשאר הברכות. ומי שיודע לפרש [עי' חי' רבינו לברכות פרק ח'] ברכת האור במוצאי שבת ברכת שבח היא משום דאיברי בה, כרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורתה וכוכבים במסלותן ומזלות כסדרן, דהיינו בתחלת הווייתן דצריך לברך, וברכה של יוצר המאורות עצמה ברכת השבח היא, אלא שקבעוה חובה מפני שמשתמשין לאורה של יום בכל יום, וכולן הוטבעו בשם ומלכות.
וא"ת והא רב יהודה פטר נפשיה ברבנן דאמרי קמיה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא בלא מלכות, רב יהודה תלמידיה דרב הוה דלא מצריך מלכות ועביד כרביה, ורבנן דבריכו הכי משום דלא מחייבי אינהו בברכה אלא משום דחביב להו טובא מעיילי נפשייהו בנס לשבוחי לקב"ה שלא בטל תורתו מפיהם, וכה"ג שבח הוא ולא ברכה לבטלה. ובירושלמי [ברכות פ"ט ה"א] בעו מהו שיברך אדם על נס אביו ועל נס רבו, וכיון דאיפשט בגמרין לברוכי הוא ובריה ובר בריה, תלמיד נמי מברך. ומיהו ברכת רפואה עליה דידי' רמיא חובה ולאו עלייהו כלל, הילכך כי חביב עלייהו ורצו לברך לא צריכי למידק במלכות, א"נ תלמידי דרב יהודה תלמידי דרב נינהו וכלהו כרב עבדי, הא במברך לעצמו הלכה צריכה שם ומלכות. וכן כל ברכת השבח וכן כל הברכות. וכן עמא דבר.
והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל כתב קשה לי רב יהודה היכי פטר נפשיה בהאי ברכה בענית אמן בתרייהו דהא ליכא מלכות, אלא כל ברכה דלא קביע לה דוכתא מקילינן בה. וראיה לכולן ברכת הזימון שאין בה לא הזכרה ולא מלכות, וכן תמצא בתפלת הדרך שאין בה מלכות, וכן בתפלה קצרה, וגם אינו פותח בהן בברוך, כל אלו מפני שאין להן קבע, לפי שאין כל דרך ראוי לתפלה זו אלא עד פרסה, וכן לתפלה קצרה אלא במקום סכנה, וברכת זימון אינה בכל שלשה שאכלו אא"כ הסבו, וכן ברכת חולים אינה אלא במכה של חלל שיש בה סכנה. ועוד האריך הרב הרבה, אלא שאינן דברים של עיקר, וכולן טעונות שם ומלכות. ומה שצירף לכאן פתיחה אינו ענין, שאלו במטבע של ברכות תקנו אותן ולא תקנו כן בברכות של צירוף כגון נברך וכגון ברכו את ה' המבורך דבית הכנסת, וכן בקשת רחמים של דרך אינן בכלל, דתפלה בעלמא היא וקצרו בה. ולטעמו של הרב ז"ל לא יהא ברכת הזן צריכה לא שם ולא מלכות, ולא כל ברכה אחרונה דשבעת המינין, מפני שאין כל אכילה ראויה לברכה זו עד שיאכל כזית וכביצה. ומה שאמר בברכת זימון שצריכה הסיבה, אינו כן, ולא אמרו אלא בהמוציא. וכבר נתבאר למעלה הענין הזה בראיות גמורות.
ולענין ברכת החולים לאו דוקא בחולי שיש בה סכנה, ולא במכה של חלל דוקא, אלא כל שעלה למטה וירד צריך להודות, מפני שדומה כמו שהעלוהו לגרדום לידון וצריך פרקליטין גדולים להנצל, ורחמיו של הקב"ה נעשו לו פרקליטין. וכן בענין הדרך שכל הולכי דרכים צריכין להודות. ואע"ג דרב יהודה הולכי מדברות אמר, לישנא דקרא נקט וכל דרך במשמע. וגרסינן בירושלמי גבי תפלת הדרך (ברכות פ"ד ה"ד) ר' שמעון בר אבא בשם ר' חנינא אומר כל הדרך בחזקת סכנה, ר' ינאי כד הוה אזיל לאכסניא הוה מפקיד גו ביתיה, ר' מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא נסוקת הוה פקיד גו ביתיה, ר' חנינא בריה דרבי אבהו ר' שמעון ברבי אבהו בשם ריב"ל כל החולים בחזקת סכנה. והלכך בכולן צריך להודות.
